חדש! Elementor
Experts Network — מצאו שותפים לדרך, קדמו והגדילו את העסק שלכם

גיבורי התרבות החדשים

נתן לייבזון | פברואר 2020

כשהייתי בן 5 ראיתי את הסרט שליחות קטלנית 2. כשאני חושב על הסרט ההוא, חוץ מלדמיין את ארנולד שוורצנגר שוב צעיר ומלא כריזמה, אני נזכר בסצנה שבה שרה קונור, ג׳ון קונור ושוורצנגר מגיעים לביתו של היזם שיצר את סקיינט – ה-AI הפסיכי שעתיד להרוס את האנושות.

חוץ מתחושת רחמים על האדם המבועת למראה היד הרובוטית של שוורצנגר, לא היתה בי, וכנראה גם לא אצל הצופים האחרים בסרט, תחושת כעס כלפי אותו יזם שיצר את המכונה הרצחנית. כנראה שמיהרנו להעביר את נטל האשמה מהיוצר ליצירה שלו ולראות את סקיינט עצמה – אינטיליגנציה מלאכותית שמודעת למעשים ולמחשבות שלה – כאחראית הבלעדית על ההחלטה להשמדה גלובלית.

פאסט פורוורד להווה. במהלך שיחה על יזמות עם חבר הוא שאל אותי: ״האם יש לי דברים רעים להגיד על יזמות או יזמים? אסוציאציות או מחשבות רעות שנקשרות בהם?״ כי הרי לא יכול להיות שהכל ורוד.

הרהרתי בשאלה, ובאמת שלא היו לי דוגמאות לדברים שליליים שאומרים על יזמים.

אחרי הכל יזמים הם כמו מלכות יופי. רוצים שלום ובאים לשנות את העולם – להפוך אותו למקום טוב יותר. בכל העולם (ולא רק בישראל) אנשים מהללים חדשנות, קדמה ופריצות דרך – זה מה שמניע את הכלכלה, את הדמיון ואותנו – האנושות. ואם יזמות מניעה כל כך הרבה דברים, מה כבר יכול להיות שלילי בה?

אבל מסתבר שבועת הזהב של ׳עשיית הטוב׳ סביב יזמות מתחילה לאבד מהזוהר שלה. לפתע אנחנו מגלים פנים אחרות שחשבנו שלא נראה אצל היזמים, אנחנו מתחילים לראות את הצדדים האפלים.

עבדים לא היינו לג׳ף בזוס באמזון

בתחילת שנות ה-90 המסחר האלקטרוני היה דפוק וללא תגמולים. לא היה משתלם להקים אתר מסחר כי אי אפשר היה להרוויח ממנו. כל זה היה נכון עד שהגיע ג׳ף בזוס.

אט אט אמזון החלה להנהיג את הקניות ברשת ולהפוך אותן לפעולה לגיטימית שכולם עושים. כל כך לגיטימית, שכיום יותר מ-15% מסך הקניות בעולם מבוצעות באתרי אינטרנט – משהו שעד לפני 20 שנה היה נשמע מופרך.

אבל לפני שאנחנו (הצרכנים) התחלנו לשים לב, אמזון הפכה לנסיך האופל של הרבה חברות קמעונות אחרות, כמו סירס, בסט ביי, טרגט או וולמארט. כל חנות בעולם הקמעונות הפיזי נפגעה בצורה ישירה וקשה על ידי הזרם הסוער של אמזון. וכך, המניה של אמזון זינקה באלפי אחוזים בעשור וחצי האחרונים, בזמן שהמניות של שאר החברות בקושי עלו או אפילו ירדו.

אבל הפעולות של אמזון מורגשות ומכאיבות לא רק בחברות שמתחרות מולה.

בשנים האחרונות מורמות הרבה גבות לגבי העבודה הקשה שמתקיימת במפעליה של אמזון. מי שצריכה לנייד, לשנע ולהקפיד על יעילות לוגיסטית מושלמת – כדי להצליח לדלוור מוצרים תוך יום עם שירותים כמו אמזון Prime או אמזון Now – צריכה לעשות משהו שחברות אחרות בתחום לא עושות, וזה בא על חשבון העובדים.

סקר שבדק את תנאי העבודה במחסנים של אמזון בבריטניה מצא כי כמעט 75% מהעובדים חששו להשתמש בשירותים בשל לחץ מצד הבוסים. הסקר ציטט עובדים שפוחדים לצאת להפסקות שתייה ולהוריד את עיניהם מפס הייצור, כדי שחלילה התפוקות שלהם לא יירדו. עובד אחר סיפר כי "היעד עולה בכל שנה. לארוז מאות מוצרים בשנה זה על גבול הבלתי אפשרי, ואין לי מושג איך לשפר את התפוקות משנה לשנה״.

אם תנאי העבודה האלו נשמעים לכם קשים, איך ישמע לכם עתיד ללא עבודה בכלל לבני אדם?

אחת מהחוזקות של אמזון זו הרובוטיקה, אגב את הנושא הזה היא לא מרבה לשים באור הזרקורים, שמא זה יהיה טרף קל לדעת הקהל. דוגמה לכך אפשר למצוא ברכישה שביצעה אמזון ב-2012 של חברת הרובוטיקה קיווה סיסטמס עבור הסכום המרשים של 775 מיליון דולר.
ההסתמכות של אמזון על רובוטיקה גדלה עוד יותר בשנת 2016, כאשר החברה החלה לנהל מחצית מהפעילות הלוגיסטית שלה באמצעות מכונות. המעבר לרובוטים משפיע בצורה ישירה על הקופאים בארצות הברית (שבעתיד כבר לא נצטרך אותם בחנויות). מדובר בקבוצה ענקית של 3.4 מיליון עובדים, שהם 2.6% מכוח העבודה האמריקאי. לצדם עוד 2.6 מיליון מחסנאים ועובדי לוגיסטיקה – ובסך הכל מיליוני עובדים ייאלצו להתחרות ברובוטים בעלי תנועה מושלמת במרחב המחסן ואפס בקשות לצאת להפסקה.
שאלת חיסול מקומות העבודה הוצגה בפני ג'ף בזוס באחת הוועידות שבהן השתתף. הוא הציע לשקול הנהגה של שכר מינימום לכל או מס הכנסה שלילי, כדי שכל אזרח יוכל להתקיים מעל לקו העוני. הקהל התמוגג.
אבל פה הבעיה, כי לפי החזון של בזוס בעולם התעסוקה אין עובדים בכלל!

יזמים אמורים לייצר מקומות עבודה? במקרה של בזוס התשובה שלילית. הוא דואג ליעילות, חיסכון ודיוק ומוטרד פחות מרווחת העובדים.

נקודה זו אמורה להדאיג את כולנו. זהו האיש החזק ביותר בשחקנית המפתח בענף הגדול ביותר בעולם העסקים – הקמעונות הצרכנית (רק בארה״ב הענף מגלגל כ-4 טריליון דולר בשנה, באינטרנט ובחנויות פיזיות). אם הוא הגיע למסקנה שאין עתיד להעסקת עובדים, כולנו צריכים להתחיל לרעוד.

אדם נוימן או איך עושים כסף מהאוויר על חשבון הציבור

אדם נוימן נתפס עד לפני כמה חודשים כסטארטאפיסט הישראלי המצליח ביותר בארה"ב. בתחילת 2013, כש-WeWork היתה סטארט־אפ בראשית דרכו, הוא שידר המון התלהבות והחברה שלו נתפסה כחדשנית ומגניבה.

אבל מעמדו של נוימן נמצא בצניחה חופשית מאז ניסיון ההנפקה הכושל של החברה בספטמבר שעבר. WeWork חלמה על הנפקה לפי שווי של 47 מיליארד דולר. ואולם, הנתונים שפרסמה החברה חשפו הפסדים הולכים וגדלים בקצב מסחרר (ההפסדים גדלו פי שניים ב-2018, לכמעט 2 מיליארד דולר). התשקיף שפרסמה החברה לקראת ההנפקה הרתיע משקיעים רבים, והחברה נאלצה לעדכן כלפי מטה את הערכת השווי שלה. בהתחלה השווי נחתך בחצי ל-20 מיליארד דולר, ואז המשיך לצנוח ל-15 מיליארד ול-10 מיליארד. כשגם זה לא הספיק כדי למשוך משקיעים, הוחלט לדחות את ההנפקה.

מי שנתפסה במצב רגיש במיוחד היא קרן ההשקעות היפנית סופטבנק. היא השקיעה כ-9 מיליארד דולר ב-WeWork, בין היתר באמצעות קרן החזון שלה – וכעת הסתבכה יחד עם החברה שבה השקיעה.

נוימן, כך נחשף בתשקיף, שיבץ את בני משפחתו בתפקידי מפתח וביצע שורה של עסקות בעלי עניין שנויות במחלוקת, כאשר רכש בניינים באופן אישי והשכיר אותם ל-WeWork. הוא אפילו גרם לחברה שייסד לשלם לו מיליונים עבור הזכויות לשימוש בשמה.

לאורך השנים נשמעה הטענה כי WeWork היא פשוט חברת נדל״ן שמשחקת במגרש של חברות ההיי־טק כדי לקבל יותר כספים ממשקיעים ולהיות מוערכת בשווי שוק גדול הרבה יותר ממה שיש לה באמת. התנפצות תוכניות ההנפקה גרמה גם לבועה להתכווץ בקצב מסחרר. משקיעים הבינו כי מדובר באמת בחברת נדל״ן שאין בה דברים מעבר. חברה ללא טכנולוגיה מהפכנית, כמו שהבטיח נוימן, ועם הרבה החלטות מפוקפקות שנראות קצת כמו שיגעון גדלות.

אדם נוימן אמנם מצא את עצמו מחוץ לחברה שהקים, אך הוא עזב בתנאים לא רעים בכלל: עם חוזה ייעוץ של 185 מיליון דולר לארבע שנים ואופציה למכירת מניותיו ב-WeWork לסופטבנק בסכום של עד מיליארד דולר.

והאפקט שנוימן השאיר אחריו? צמצום בהשקעות בסטארטאפים. משקיעים התחילו לחשוב פעמיים על ההבטחות והחזון שמוכרים להם יזמים, ולא ממהרים להכניס את היד לכיס.

מארק צוקרברג מציג: פגיעה בפרטיות

במרץ 2018 דיווחו העיתונים "ניו יורק טיימס" ו"האובזרבר" כי חברת קיימברידג' אנליטיקה עשתה שימוש עסקי במידע אישי שנשאב ממשתמשי פייסבוק. בתגובה אסרה פייסבוק על קיימברידג' אנליטיקה לפרסם אצלה, אבל הבעיה האמיתית היתה שפייסבוק ידעה על הפרת הבטחה זו במשך שנתיים ולא עשתה דבר כדי להגן על המשתמשים שלה. כי מה שאתה לא יודע – לא פוגע בך.

בעקבות כך, מניית פייסבוק צנחה והיא ספגה קריאות למחוק אותה על ידי בכירים לשעבר בחברה עצמה.

אבל עם כל הכבוד לביקורת מצד עיתונאים וסלבס ולפגיעה התדמיתית, הרשת החברתית הגדולה בעולם נתונה תחת אש צולבת גם מפוליטיקאים ואנשי ממשל בארצות הברית ובאירופה. כאן כבר מדובר בנזק פוטנציאלי אמיתי. פוליטיקאים משני צידי האוקיינוס זימנו את צוקרברג לשימועים והציבו את פייסבוק בפני סכנה של ממש, בדמות קנסות כבדים והצעות שעלולות להפיל אותה תחת כללי רגולציה מחמירים.

מאז צוקרברג עשה שמיניות באוויר כדי לחדד ליוזרים שלו עד כמה חשובה לו הפרטיות ומה הוא מוכן להקריב בשבילה. ״העתיד הוא פרטי״ הכריז צוקרברג בכנס המפתחים שהיה במאי האחרון. תחילה צוקרברג עורר חשדנות וספקנות בקרב משתמשים ומשקיעים ביחס להצהרות הללו. אבל פייסבוק כמו פייסבוק התאוששה מהר. למרות המאבקים הלא פשוטים בקונגרס האמריקאי ומול דעת הקהל, צוקרברג ופייסבוק סיימו את הסיבוב כמנצחים. הם מצטיירים כסוג של קורבן שאף לוקח אחריות על מעשיו. מעכשיו פייסבוק ופרטיות ילכו יד ביד אל עבר השקיעה.

ואנחנו? ממשיכים להתחבר לפייסבוק, לפרסם, לתייג, להעלות סטוריז ולהמשיך בחיי היום יום שלנו. כי שכחנו כבר למה אנחנו צריכים פרטיות בעולם שהפך להיות כל כך מוחצן. השאלה האמיתית היא האם נגיב אחרת בפעם הבאה שבה תיחשף דליפת פרטיות בפייסבוק.

אובר - מכלכלה שיתופית לבריונות שיתופית

אובר נוסדה ב-2009 במטרה להוריד את החיכוך המטריד של תשלום לנהגי מונית שאוספים אותנו בדרך ליעד המבוקש. על הדרך היא החלה לפתח את חזון הכלכלה השיתופית, אוטופיה כלכלית שמשכה אחריה סטארטאפים רבים כמו איירבנב, TaskRabbit, Eatwith ועוד.

אמרו עליה הכול: חדשנית, פורצת דרך, מגדירה מחדש את הכלכלה השיתופית וחברה שהולכת לשנות את פני התחבורה הציבורית. אך לאט לאט המגדל שבנתה אובר החל להתפורר. החברה מזוהה כיום בחלקים גדולים מהעולם עם התנהגות בריונית כלפי עובדים וכלפי נהגי מוניות שאיבדו את פרנסתם. במהרה הפכה אחת ההבטחות הגדולות של עמק הסיליקון לאחת החברות השנואות ביותר והמוניטין שלה התרסק במדינות רבות.

ברפרטואר העשיר של אובר ניתן למצוא הטרדות מיניות מצד נהגים ועובדים בחברה, העלאת מחירי המוניות בזמן פיגוע בלונדון, איסוף מידע עסקי על חברות מתחרות, טיוח פריצה לשרתי החברה, גניבת פרטי משתמשים ואפילו חיוב של נוסע ב-14 אלף דולרים אחרי שנסע במשך כעשרים דקות.

וזה עוד לא הכל. ב-2017 נאלץ מייסד אובר טראוויס קלאניק להתפטר מתפקידו כמנכ״ל החברה לאחר שהסתבך בשערוריות של הטרדה מינית ואפליה. הוא עזב חברה שקועה בהפסדים, עם בעיות קשות של ניהול ותרבות של זלזול בחוק.

גם אחרי שקלאניק עזב, אובר לא התאוששה. בשנה שעברה נשלל רישיונה של החברה לפעול בלונדון לאחר כשלים חוזרים בבטיחות ובהתנהלות עסקית, בהם אלפי מקרי מרמה וסיכון של נוסעים. והנה חזון הכלכלה השיתופית עומד למבחן כאשר האביר על הסוס הלבן הופך לפרש שחור, ולא רק בגלל צבע המוניות שלו.

זו הנדוניה שהשאיר לכולנו קלאניק, יזם אמריקאי קלאסי בן 43 כיום, שלפני אובר כבר הספיק להקים ולמכור שני סטארטאפים בתחום שיתוף הקבצים. בעוד שלושת היזמים שעליהם דיברנו בתחילת המאמר, בזוס, צוקרברג ונוימן, משחקים על קו אפור בין הערך שהם מספקים לערך שהם גוזלים – אצל אובר הבריונות היא חד־משמעית. הפגיעה בכל כך הרבה אנשים מבטאת את ה-DNA של החברה. ערכי המוסר של אובר הרקיבו וזו רק שאלה של זמן מתי יזמים נוספים יידבקו בחיידק הזה (ולא, אני לא מדבר על הקורונה).

גיבורי התרבות החדשים שלנו?

יכול להיות שזה בסך הכל סיפור חיים מתגלגל שהתחיל בצורה תמימה, עם רצונות טובים באמת.

צוקרברג רק רצה לחבר בין אנשים ולהיות מקובל, נוימן הקיבוצניק רק רצה לאפשר לאנשים לעבוד באווירה קהילתית וקלאניק רק רצה לנסוע ממקום למקום בצורה חופשית. אבל עם ההתבגרות וההתפכחות מהחלום שיזמים רק רוצים לעשות טוב לעולם – הגיעו הכוח וההבנה שאין דבר שיכול לעצור אותם… כנראה גם לא הם עצמם.

אולי גם אנחנו קצת השתוקקנו לגיבור־נבל־יזם הזה, בדיוק כמו שנתנו לחואקין פיניקס את האוסקר על תפקיד המגה־נבל הקולנועי של הג׳וקר. ומה עם הגיבור הקלאסי שמנצח את הרעים? זה שייך לעבר, לסרטים של שוורצנגר.

היום אנחנו מבינים שלאוטופיה של היזמות יש גם צד אפל, צד אפל מאוד. כי ״להפוך את העולם למקום טוב יותר״ הוא ערך שאף פעם לא היה נתון לוויכוח. אבל האם מה שטוב לעולמו של היזם הוא בהכרח הדבר הכי טוב לאנושות בכלל?

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

נתן לייבזון

מנהל האופרציה באלמנטור, הקים שני סטארטאפים ומועדון יזמות באוניברסיטת בר אילן, יצר את הפודקאסט ׳הייטק בפקקים׳ וגידל חד־קרן בחצר. טוב נו, בלי הקטע של החד קרן:)

אהבתם? שתפו.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!

רוצים להיות חלק מאלמנטור?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!

המומחים של אלמנטור
מגיעים אליכם הביתה!

סדרת מפגשי אונליין עם המקצוענים של עולם הווב