חדש! Elementor
Experts Network — מצאו שותפים לדרך, קדמו והגדילו את העסק שלכם

תפקידו של מעצב אתרים ב- 2020 – חלק א'

דוד מרקוס | ספטמבר 2019

שמי דוד ואני כולבויניק.
ברצינות, כששואלים אותי מה אני עושה, אני משיב: סוג של גם וגם וגם של עולם העיצוב. אני מעצב ווב ו-UX/UI ועושה גם Product אצלנו באלמנטור. אגב, פעם הייתי גם מעצב לפרינט. וזה עוד לא הכל: אני מדי פעם עורך וידאו, מדריך על המוצר שלנו לכל מיני קבוצות, לפעמים בונה אתרים לחברות ואפילו כותב קצת קוד, ממש קצת. אם תשאלו את אשתי, היא כנראה תגיד שאני לא רע בעיצוב פנים. בקיצור, גם וגם וגם.

ומה אתכם? אולי אתם מרגישים לפעמים גם וגם וגם? עוד מישהו מזדהה עם התחושה שיש לו כמה כובעים? עם מגוון הדברים שאנחנו עושים, מי אנחנו בעצם?
מעצבים? מתכנתים? בוני אתרים? גם וגם? זה בכלל אפשרי להיות גם וגם?

תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שאפילו תוכנות המחשב – כלי העבודה שלנו – הלכו קצת לאיבוד בתוך הגם וגם. פעם הייתי מעצב בפוטושופ, שולח את העיצוב למתכנת והוא היה כותב את הקוד שלו בנוטפד. היום אני עובד על Sketch או Figma, וכל אחת מהן כבר יודעת לעשות אקספורט של הקוד. אפילו הן הפכו לגם וגם.

מדוע זהו המצב כיום? למה אנחנו מעדיפים ״להתרחב״ במקום ״להתמחות״? למה יש לנו נטייה להתפזר לכמה תחומים, במקום להתמקד ולהתמקצע באחד מהם?

שושלת המקצועות

בשביל להבין את זה, בואו נסתכל אחורה. בעבר הרחוק לא היו לנו הרבה ברירות. ילד היה נולד למקצוע שנקבע עוד לפני שנולד. נכד לסבא רופא או חקלאי היה ילד לאבא שעוסק באותו התחום – והמשיך את השושלת. כולם היו מוגדרים לפי עיסוקם, ולכך היה ביטוי אפילו בשם המשפחה. לדרמן היה סנדלר (המילה לידר היא סנדל בפולנית), חדד היה פחח או נפח, וגולדמן.. טוב, כולנו היינו רוצים להיות גולדמן.

הסדקים במסורת הזו התגלו במהלך המהפכה התעשייתית. נפתחה האפשרות לבחירת תחום העיסוק. התנאי היה רילוקיישן – לעזוב את המקום שבו נולדת וגדלת, ולהציע את כישוריך במקומות שבהם ישנו ביקוש לעבודה שבה בחרת. במקומות בהם יש ביקוש לעבודות מסוג אחר.

אם הייתי נער צעיר בתקופה ההיא, יכולתי לבחור להיות חקלאי או בונה ספינות. אבל ברגע שבחרתי את התחום, הייתי חייב לדבוק בו. סביר שגם ילדיי היו ממשיכים את דרכי המקצועית, אלא אם הם ירשו את האומץ לבחור לעצמם תחום חדש, ולהסתכן בכך שלא תהיה להם תמיכה מהסביבה.

כמובן, לא היה מה לדבר על "הסבה מקצועית", מושג שלא היה קיים בזמנו.
מאז העולם התקדם. לקח לנו קצת זמן והיינו צריכים לעבור כמה מהפכות, אבל בסוף זה קרה. אחרי כל זינוק חדשני, כמו המצאת הרכב, החשמל, האינטרנט או הרשתות החברתיות – תחומי העניין שלנו התרחבו עוד קצת, ואפשרו לנו להגיע למקומות ולהישגים חדשים.

רואה חשבון ביום, די.ג׳יי בלילה

היום אנחנו חיים בעולם שונה. אנחנו נחשפים למגוון עצום של תחומי עניין, ולא מסוגלים, או רוצים, למקד את עצמנו בתחום אחד.

פתאום הכל מעניין אותנו. כמה מהדברים שגילינו הופכים לתחביבים, ולעתים קרובות תחביבים הופכים למקצוע או לפחות לחלק מרכזי מחיי היומיום.
כמה פעמים קראתם כתבה על "רואה חשבון ביום, די.ג׳יי בלילה", או "אשת היי־טק פרשה מקריירה מבטיחה כדי לפתוח קורס צלילה לבנות ים מתחילות". אמיתי לגמרי.

פעם, מציאות כזו לא היתה אפשרית מבחינה טכנית ומעשית. גם רעיונית, אנשים לא כיוונו את עצמם לחיים מלאי חווית מתחומים שונים, הם פשוט לא נחשפו לזה.

ועדיין, כשמדובר בתחומים מסורתיים יותר כמו ראיית חשבון או רפואה, כדי להפוך למקצוען צריך לצעוד במסלול די מוגדר. מסלול עם תואר ספציפי ודרישות מאוד ברורות, שבמקרים רבים כולל תקופות התמחות ארוכות. עד שסוף סוף מקבלים את האישור, את סמל הסטטוס של ״רואה חשבון״ או ״רופא״, חולפות שנים רבות. תכלס, אמא שלי היתה יכולה ממש להתגאות בי, אבל זה כבר עניין אחר.

בתחום שלנו המציאות שונה לגמרי. כל אחד יכול להירשם לקורס מקוון ב-Udemy או אפילו ביוטיוב, לצפות בכמה טוטוריאלים, לתרגל קצת – וזהו. הוא כבר בדרך להדפיס כרטיסי ביקור ולהציג את עצמו כמקצוען לכל דבר.

בשנים האחרונות, כל מי שמנסה להתקבל לעבודה בתחום שלנו, יודע שהדבר החשוב באמת הוא לא התואר או סמל הסטטוס. זה תמיד נחמד, אבל בהחלט לא מה שיקבע אם תקבל את המשרה. מה שחשוב הוא להראות מה את או אתה יודעים ומסוגלים לעשות בפועל.

במקום להסתכל על קורות חיים של מפתח, שכתובות באופן מרשים ומסודר, מעסיקים יעדיפו לראות את הקוד שכתב – ולבחון אם הוא כתוב באופן מדויק ומסודר. אצל מעצב, הם ירצו להתרשם מפורטפוליו עשיר.

בשורה התחתונה, מעסיקים רוצים לדעת מה אנחנו יודעים לעשות בפועל, ולא איזה תואר יש לנו.

אין בעיה, אני אעשה את זה

בהשוואה למקצועות המסורתיים, התפקיד שלנו פחות מוגדר. אם אלך לרופא שיניים, לא אצפה ממנו לעזור לי עם כאבי הגב. אבל בעולם החדש, ובתחום שלנו בפרט, אנחנו עדים לשינוי אדיר.

לקוח שמזמין ממני עבודה של בניית אתר, יצפה שגם אחשוב כמו איש מרקטינג. אני אבנה פופאפים לפי קהלי יעד שונים ואפילו אעשה אינטגרציה לרשימת התפוצה ב-MailChimp. זה לא משנה שההכשרה שלי היא בכלל כמעצב.

וזה לא נגמר שם. היום, מעצב צריך לעצב מיילים עם אוריינטציה שיווקית לחלוטין. כל החומרים העיצוביים לווב צריכים להיות Marketing Oriented. אחרת, נעשה חצי עבודה וחבל על האנרגיה. התוצרים אולי ייראו ממש טוב, אבל לא יקדמו את המטרות העסקיות של הלקוח.

מצד שני, מתכנת שירצה לפתח אנימציה או אפקט מסוים, כמו SVG Animation, יצטרך להבין קצת בעיצוב. אחרת, לא יוכל להגיע לרמת דיוק טובה, ואז האפקט אולי יהיה מלהיב – אבל פשוט לא ייראה טוב. זהו המצב העכשווי בתחומים רבים. כדי להיות איש שיווק צריך קצת ידע בתכנות, בקודי המרה, באינטגרציות או באוטומציות. זה כבר לא איש השיווק של משרד הפרסום, שממנו ציפו להבין רק בקריאייטיב ומיתוג. כל אחת ואחד מאיתנו צריך לצאת מהקווים ולהרחיב את תחומי הידע שלו, כי הלקוח מצפה מאיתנו להיות ספקי הפתרונות שלו להיות ה144 שלו לענייני אינטרנט. עם הזמן נוצר דור חדש של עובדים, ללא התמחות מובהקת. יש להם תחומי עניין מגוונים, והם עוסקים, באופן מקצועי או אפילו כתחביב, במגוון רחב של נושאים.

דמיינו שאתם בדרך לקמפינג במקום נחמד באמצע היער, ונכנסים למחסן מאובזר כדי לבחור כלי עבודה מתאימים. במה תבחרו? בכלי מקצועי מאוד לניסור עץ, המילה האחרונה בתחום, או באולר שווייצרי שהוא גם מסור קטן, גם צבת, גם מספריים וגם פותחן?

נכון, אם תצטרכו לנסר עץ, יהיה לכם קשה מאוד לעשות זאת עם האולר השווייצרי המגניב. למרות זאת, רוב האנשים יבחרו כנראה באולר.
מתברר שגם לאנשים ישנה נטייה להיות אולר שווייצרי מגניב. היום אנשים מעדיפים להתרחב, לרכוש עוד ועוד יכולות בצורה טובה, גם אם לא מקצועית לפי הספר, מאשר להתמחות בסקיל ספציפי.

אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו חייבים ורוצים להיות גם וגם. יש לנו דחף להתקדם ולהוסיף יכולות לסל הכישורים שלנו כל הזמן.

המחיר של ההתפזרות

אוקיי, נשמע שאין שום בעיה להיות גם וגם וגם. אנחנו הרי יודעים לעשות הכל!
לערוך וידאו, לעצב, קצת קוד כי צריך, אולי לצלם.

מרוב עצים… אנחנו מתפזרים. אנחנו נותנים שירות במגוון תחומים, אבל עם פחות מקצועיות, פחות מיקוד ופחות דייקנות.

הפיזור גורם לנו להיות פחות יעילים בכל אחד מהתחומים. קשה מאוד להיות טובים בהכל, אז אנחנו עובדים קשה יותר אבל מתוגמלים פחות.

אם נזמין עבודת מנגריית בוטיק בהתאמה אישית, נהיה מוכנים לשלם לנגר סכום נכבד. אבל אם נזמין שיפוצניק לעבודת אינסטלציה, ועל הדרך נבקש ממנו לסדר את השקע במטבח או את התריס שנתקע, כנראה שלא נסכים לשלם יותר מדי.

למעשה, אנחנו עושים הכל כדי להיות טובים בהכל, ובסוף מפסידים את הכל:

  • אנחנו מפסידים כסף כי לא תמחרנו נכון את הפרויקט שהיה רחב מידי.
  • אנחנו מפסידים כסף כי לא הערכנו נכון את זמן העבודה.
  • אנחנו מפסידים כסף כי בחרנו את הלקוח שלא התאים לנו.

אולי יהיו לנו הרבה לקוחות, אבל לא נרוויח מספיק. ואם נרוויח מספיק, לא בטוח שנהיה מסופקים מהעבודה, כי אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו ועוסקים בהמון תחומים – בלי להתמחות עד הסוף באף אחד מהם.

בסופו של דבר, עולה הבעיה: אנחנו לא מקצועיים יותר, אלא נותנים שירות בינוני בהמון תחומים.

אז מה אנחנו מפספסים? מה חסר לנו?
אם אתם שואלים אותי, התשובה אינה חד־משמעית, ומורכבת מכמה רבדים שאותם נסקור בחלק השני של המאמר – שם ארחיב על הפתרון והיתרונות של השיטה אותה אני מציע.

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

דוד מרקוס

דוד מרקוס הוא מעצב UX באלמנטור עם ניסיון של 8 שנים בעיצוב גרפי לווב ולמובייל. הוא נשוי באושר ואב לשני בנים וג‘ינג’ית קטנה. הוא מטפח זקן מכובד ושפם צרפתי, אוהב לנגן בתופים, לטייל ומתרגש בכל פעם שמדברים על טיפוגרפיה

אהבתם? שתפו.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!

רוצים להיות חלק מאלמנטור?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!