7 קומפוזיציות שכדאי להכיר

עודד עזר | אוקטובר 2019

שמתם לב שרוב האתרים שבהם אנחנו נתקלים ברשת מתבססים על סימטריה? הם מאוד "מסודרים". המבנה שלהם בדרך כלל מחולק לצירי אורך ורוחב, שמייצרים סטנדרט שאינו "מסתכן" מבחינת הקריאות של האתר ושטף ההתנהלות של הגולשים בשום צורה, וגם לא מבקש להיות מיוחד בשום צורה. אתרים כאלה מתאימים את עצמם בקלות לכל פלטפורמה ומפגינים גנריות מקסימלית.

הצד הפחות טוב של הגישה "בואו רק נסדר את העסק הזה" הוא בהתייחסות לקומפוזיציה כאמצעי לסידור של התוכן בלבד. כאשר נוקטים בשיטה הזו מתעלמים משתי עובדות חשובות מאוד –
האחת היא שבדומה לבחירה של פלטת צבעים, פונטים או בחירות צורניות, קומפוזיציה היא מכשיר נוסף להעברת מידע; השנייה היא שקומפוזיציה היא מכשיר אפקטיבי מאוד ליצירת תחושות אצל הגולשים.

אז בעצם כאשר אנחנו משתמשים בקומפוזיציה "סטנדרטית" או "גנרית" היתרון היחידי שלנו, כמעצבי אתרים, הוא שאנחנו לא מסתכנים. אבל החיסרון הגדול הוא שאנחנו מפסידים כלי רב־עוצמה להעברת מידע וליצירת תחושות.
בואו נבחן כמה דוגמאות לקומפוזיציות קצת שונות שכן "מרוויחות" את היתרונות האלה.

קומפוזיציה מאוזנת

הסטנדרט הוא לייצר קומפוזיציה מאוזנת. לכן החלטתי להתחיל דווקא מדוגמאות של קומפוזיציות מאוזנות – אך כאלה שאינן תבניתיות וגנריות.

הראשון הוא אתר הפורטפוליו של סטודיו האדריכלות ספסקי פישר מצרפת. האתר מחולק לשני צדדים שווים מימין ומשמאל, מה שמייצר תחושה חזקה של אפשרות בחירה סימולטנית. הגולשים ״יודעים״ שיש להם אפשרות בחירה בכל שלב בזכות הקומפוזיציה הסימטרית.

אתר נוסף שעושה שימוש בטקטיקה הפשוטה והחזקה הזו הוא אתר הפורטפוליו של אמנית הטקסטיל והקרמיקה סטפני ביצ׳לר משווייץ. האתר מעוצב באופן המעניק תחושה של עושר בפרויקטים, על אף שבפועל מדובר באתר יחסית קטן ומצומצם.

קומפוזיציה תלת־ממדית פשוטה

האתר של תערוכת רובופואטיקס מסטוקהולם מציג גישה קומפוזיציונית של תלת־ממדיות – כלומר בוחרים אלמנט פשוט יחסית בדף (במקרה זה התפריט), ובעזרת עיבוד תלת־ממדי הופכים אותו למהנה ומשחקי, במינימום מאמץ. אם היינו מגישים את התפריט באופן ״גנרי״, הוא היה יחסית דל ואף משעמם. אך באמצעות התלת־ממדיות אנחנו מקבלים תחושה משחקית ועשירה הרבה יותר.

דוגמה יפה נוספת לגישה הזו מראה אתר המכירה של מגזין האופליין לינקרויאבל מפריז, שמייצר ״חגיגה״ תלת־ממדית עשירה ומהנה לתפריט די פשוט.

קומפוזיציה שמייצרת פרספקטיבה

סוג נוסף של קומפוזיציה ״מעצימה״ הן הקומפוזיציות שמייצרות פרספקטיבה. בשביל להסביר את המונח קצת יותר טוב, אתחיל דווקא בעיצוב אופליין. בשנת 1987, עיצב פיליפ אפלואה הצרפתי פוסטר לתערוכה "שיקגו" במוזיאון ד׳אורסה בפריז.

באמצעות זווית הצילום האלכסונית של אחד הרחובות הראשיים של העיר, והטיפוגרפיה שמחקה אותה – הוא מייצר תנועה חזקה מאוד. תוספת הטיפוגרפיה של המילה Chicago מעניקה עומק תלת־ממדי שמעצים את הפרספקטיבה. אפלואה לקח סיכון מסוים בשל העובדה שהחלק השמאלי של המלה (״Chica״) פחות קריא בשל הפרספקטיבה החריפה – אבל ״בתמורה״ העביר תחושה דרמטית וחזקה שמגיעה אל הצופה באופן רגשי, בלתי מילולי.

הפוסטר המינימליסטי הזה כולל מעט אלמנטים – כותרת, דימוי ומידע קצר בצד – ולמרות זאת התחושה היא של ״עולם״ ויזואלי ואמין, שנשען כולו על הקומפוזיציה־מבוססת־הפרספקטיבה הקיצונית.

השאלה שנשאלת היא האם ניתן לייצר גם באונליין חוויה כזו?

ובכן, מסתבר שכן. מצאתי כמה דוגמאות יוצאות דופן, קצת נועזות, אבל בהחלט ״עושות את העבודה״. כמו למשל האתר של סטודיו בּירוֹ קוּל, סטודיו ממינכן, גרמניה, הדוגל בגישה יצירתית ומשחקית לעיצוב אתרים באמצעות משחק עם קומפוזיציות בלתי צפויות שמוסיפות אישיות וכוח. הסטודיו עיצב את האתר של מסע ההופעות של להקת המוזיקה האלקטרונית נוסאז׳ ט׳ינגז. עיצוב האתר מבוסס על שני צירים: ציר אנכי ״רגיל״ שמזרים רשימה די סטנדרטית של הזמנים והמיקומים של ההופעות, כשמאחוריו ציר פרספקטיבי בזווית חזקה, שמזרים שפע אינסופי של מה שנראה כמו כרטיסי הופעות ומייצר אצל הגולש תחושה של מעין מסע.

שימוש חכם נוסף בפרספקטיבה אפשר לראות באתר סוכנות דיגי־גל לאנימטוריות, טרנס ג׳נדרים ונון־בינארי (שאינם מזדהים מבחינת ג׳נדר). אם נסתכל היטב, רק השכבה הקדמית מהווה את התפריט של האתר, אולם שדה ה״כוכבים״ בעומק המסך מייצר אשליה של עושר תוכני. מדובר באסטרטגיה קומפוזיציונית שנועדה לייצר שפע במצב של תוכן מצומצם יחסית.

ואחרונה חביבה, המדגימה קומפוזיציה המייצרת פרספקטיבה ואף היא בעיצובו של בּירוֹ קוּל, היא אתר הפורטפוליו המדליק של דיאן מרטל, יוצרת קליפים מניו יורק. כאן ההטיה הפרספקטיבית של הטיפוגרפיה והדימויים מגבירה את האינטנסיביות, העכשוויות והדחיסות של התוכן.

קומפוזיציה שנוצרת באופן חופשי סביב אלמנט מרכזי

עיצוב שמשתמש באלמנט בולט כמרכז הכובד הקומפוזיציוני של האתר, כשהאלמנטים המשניים עוטפים אותו מסביב, על מנת לייצר תחושה של משחקיות ואינטנסיביות.

גם פה אשתמש בדוגמה מפורסמת מעולם האופליין. הפוסטר ״Bring In 'Da Noise, Bring In 'Da Funk״ שעיצבה פולה שר בשנת 1995, כחלק מתדמית ה־״Public Theater״ בניו יורק.

שר מארגנת את הטיפוגרפיה מסביב לדמות המרכזית, בדחיסות שמהדהדת את האינטנסיביות העירונית־ניו־יורקית.

דוגמה נוספת לעיצוב הנשען על אלמנט מרכזי שהטיפוגרפיה חובקת אותו, היא פוסטר שעיצב פונס היקמן הגרמני ב־2011 עבור תערוכה במוזיאון היהודי בברלין.

היקמן שילב טיפוגרפיה דו־ממדית שעוטפת ומשתלבת באלמנט מרכזי תלת־ממדי; ומה שהיה מהפכני למדי רק לפני כשמונה שנים, נמצא בראש רשימת הטרנדים בעיצוב של השנה הנוכחית.

האם הטכניקה הזו של קומפוזיציה שנוצרת באופן חופשי סביב אלמנט מרכזי אפשרית גם בעיצוב אתרים? מסתבר שכן.

דף נחיתה חמוד ומגניב עבור אירוע גלישת־רשת אקספרימנטלית ממדריד, למשל, משתמש ב״סמיילי״ כנקודה מרכזית נייחת, כאשר פרטי האירוע ״זורמים״ משני צדדיו ומייצרים חוויה פשוטה אך זכירה ואיקונית, במינימום מאמץ.

דוגמה יותר מסחרית לאותה טכניקה אפשר לראות באתר פסטיבל דייס הברלינאי, המתמקד בנשים יוצרות, בטרנס ובנון־בינארי. גם כאן נוצרת חוויה איקונית במינימום מאמץ באמצעות אלמנט מרכזי מופשט וחידתי משהו, וטיפוגרפיה שחובקת אותו באופן דומה למה שראינו בפוסטר של פונס היקמן – רק שכאן הצבעוניות מרהיבה הרבה יותר.

קומפוזיציה שנשענת על ציר מרכזי

גרווין שמידט עיצב בשנת 2015, עבור מוזיאון ברוהאן בברלין, פוסטר שבו הציר המרכזי הברור שמסמנת הטיפוגרפיה מהווה, מלבד הקריצה לשפה היפנית שנכתבת מלמעלה למטה, גם את הבסיס לקומפוזיציה חזקה וזכירה.

סטודיו בּירוֹ קוּל עיצב את האתר של חנות הנעליים הצרפתית ארק בטכניקה זהה: כאשר נכנסים לאתר, הטיפוגרפיה של התפריט מתעגלת סביב ציר אנכי מרכזי ומסמנת אותו. גם בדפים הפנימיים, באמצעות הנחת התמונות על הציר האנכי, החוויה נשמרת ומייצרת קוהרנטיות בין כל דפי האתר.

קומפוזיציה שנשענת על 2 צירים

בפוסטר שעיצב מחמט עלי טורקמן התורכי ב־2013 עבור תערוכה בשם ״הזמן״ (Die Zeit), הוא מייצר אזכור לסימן הצלב באמצעות הצירים האנכי והאופקי שמסמנת הטיפוגרפיה, ביחד עם הדימוי, ושאותה הצופה משלים בדמיונו.

את הטכניקה הזו יישמו גם באתר הפורטפוליו של סטודיו הדיגיטל הניו־יורקי נו פלאנס, כאשר הציר האנכי מייצר ״דחיסה״ של החומרים הוויזואליים והציר הרוחבי מראה תמונות בודדות באופן שמעביר תחושה של ארכיון עשיר בחומרים.

דוגמה נוספת נוכל לראות באתר הנפלא של המחלקה למציאויות חדשות, סטודיו למיתוג מאמסטרדם, בו שני הצירים המצטלבים במרכז מורגשים בכל אחד מדפי האתר.

״קומפוזיציה״ ללא קומפוזיציה, או: הגולש משתתף ביצירת הקומפוזיציה

נסיים בדוגמאות ממחוזות רחוקים יותר, משחקיים ואפילו מעט הזויים: יצירת דפי נחיתה ואתרים ללא קומפוזיציה ברורה, או כאלה שהיוזר משתתף ביצירת הקומפוזיציה שלהם, וכך מתעוררת הזדהות רגשית של היוזר עם האתר ותחושה משחקית ומהנה.

אתר בית־הספר לעיצוב לאטראל מספרד, למשל, מאפשר לגולש ״לבנות״ את דף הפתיחה שלו. אנחנו יכולים לשחק עם הקומפוזיציה וכך מרגישים תחושת שייכות אפילו לפני שיצרנו קשר עם בית־הספר.

עוד דוגמה נהדרת לטכניקה הזו היא דף הבית של אתר הפורטפוליו של חברת העיצוב ד׳ה ניו קומפני הפך את עצמו למשחק מהנה שבו יכול הגולש למלא את החללים שנוצרים בין אלמנטים טיפוגרפיים פלואידיים נטולי קומפוזיציה, וכמובן שהקומפוזיציה משתנה בהתאם.

משחק קטן לסיום

אסיים את הסקירה הזו על קומפוזיציה־ללא־קומפוזיציה (ואת הפוסט כולו) בניסוי אקספרימנטלי שובה לב: סורק סיקוונסי־ג׳אווהסקריפט של ג׳אונג הו פארק מאפשר לנו באמצעות מצלמת הרשת ליצור קומפוזיציה חזותית ומוסיקלית בעזרת התנועות שלנו. כיף טהור!

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

עודד עזר

עודד עזר "המדען המשוגע" של עולם הפונטים. הוא מעצב פונטים, ארט-דירקטור, מרצה לטיפוגרפיה ומכור באופן כללי למילה הכתובה. עודד מתהדר באוסף משקפיים מכובד שלא יבייש אף אופטיקאי מדופלם איתם הוא מרצה במקומות שונים בעולם. 

אהבתם? שתפו.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים להיות כותבים במגזין שלנו?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!

רוצים להיות חלק מאלמנטור?

אין שום בעיה! מלאו את הטופס פה למטה
ואנחנו נהיה איתכם בקשר ממש בקרוב!